<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ס</h1>
<h2>דף צד.</h2>
שלא לגנוב ממון דכתיב (ויקרא י"ט) לא תגנובו. גנב זה הנטמן מחמת בני אדם ואינו לוקה לפי שניתן לתשלומין (ב"ק דף נ"ז), ויש גניבה אחרת שאסרו חכמים כגון גנבת דעת הבריות ואפילו דעתו של גויא). א) כתב ה"ר יונה ז"ל אמרו רבותינו לא תגנוב על מנת למקט שלא יאמר אגנוב כלי מפלוני כדי שיצטער ויקוט בפניו ויוזהר בשמירת כליו ואחר כך אחזירנו לו. מותר לגנוב בחופות ובשאר שמחות מהא דאמר בפרק החליל (סוכה מ"ה) היו חוטפין אתרוגיהן ולולביהן בשמחת בית השואבה, ואמר בירושלמי מעשה בחסיד אחד שהיה עונה אמן על כל ברכותיו וראה שהיו שחוטפין וחטף אתרוג אחד ומכר אותו בדמים יקרים עד שהיה עשיר גדול. עכ"ל תו'. וכן אסור ליטול כלי מבית חבירו דרך גניבה להשתמש בו ולהחזירו וכן אסור לגנוב את שלו מאחר הגנב שלא יראה כגנב אלא שבור את שניו ואמור לו שלי אני נוטל איזהו גנב זה הלוקח ממון חבירו בסתר שלא בידיעת הבעלים כדאמר פרק הכונס (ב"ק נ"ז) כיון (דמיחשבא) [דמיטמרא] מאינשי גנב הוא אבל אם לקח בגלוי ובחזקה אינו גנב אלא גזלן וליסטים מזויין שגנב אינו גנב אלא גזלן אע"פ שאין הבעלים יודעים בעת שגנב.
